ערים הן מדבריות בכל הקשור לייצור מזון, אבל שוכני הערים הם יותר מ–50% מאוכלוסיית העולם, ויהוו 80% ממנה בשנת 2050. באותה שנה גם יסתכם שטחן של הערים ב–70% מהשטח המיושב על פני כדור הארץ. המין האנושי, אגב, ימנה במחצית המאה הזאת כבר תשעה מיליארד איש ואשה.

בישראל, המדינה מפשירה עוד ועוד קרקעות חקלאיות לבנייה, ובמקביל האוכלוסייה שיש להזין גדלה. השטחים החקלאיים מצטמצמים ואנחנו מגיעים למצב בו אנחנו מביאים את הירקות שאנו אוכלים ממקומות מרוחקים (ואפילו מעבר לים) אחרי שעברו טיפולים שונים להדברת מחלות ונגעים , קרור , אחסון  והובלה. מעבר לבזבוז האנרגיה, הבריאות והטריות של התוצרת החקלאית אנחנו גם מאבדים 45% מהתוצרת במסלול הארוך. לא חבל??

לכל אחד מאיתנו , בבית, בדירה, בעבודה יש גג/ מרפסת/ פינה שאינה בשימוש שיכולה להפוך ליצרנית. בחקלאות ורטיקלית אנו יכולים לגדל פי 10 יותר מבאדמה ולכן גם שטח קטן יחסית אפילו 1 מ"ר יכול להיות גינה יצרנית שתספק לכם תבלינים, ירקות ופירות כל השנה.  גגות מהווים כ–30% משטחי הערים – וכמעט תמיד לא נעשה בהם שימוש פרקטי כלשהו. במחקר שערך ארגון New York Sun Works, שעוסק בחינוך לקיימות בארצות הברית, נמצא כי בניו יורק לבדה חקלאות גגות יכולה להאכיל 20 מיליון איש מדי שנה. גם אם זו הערכת יתר, כמה מיליוני איש זו כנראה הערכה סבירה לגמרי.

מעבר ליתרונות של חיסכון באנרגיה, מים וקרקעות, ושיפור חזות ואיכות האויר במקומות עירוניים, חקלאות ביתית מפתחת מודעות צרכנית אחרת – חסכנית במשאבי כדור הארץ ומתחשבת בסביבה. אדם שגידל עגבנייה או מלפפון לא ימהר להשליך אותו לפח האשפה רק כי הירק לא מספיק יפה, או גדול או צבעוני, הקטיף יכול להיות סלקטיבי ולהימשך תקופה ארוכה, כך שאנחנו לא צוברים ירקות במקרר שמוצאים את דרכם בקץ כמה ימים בפח האשפה.  אובדן מזון הוא אחת הבעיות הקשות במאה שלנו והדרך לצמצמו מתחילה במודעות לבעיה. גידול אוכל בבית הוא דרך מצוינת להנחיל לילדיכם את המודעות הזו

בנוסף, ביצירת קהילה גדולה של חקלאים עירוניים בבתים פרטיים/ועדי בתים/ חברות מסחריות ותעשיינים  אפשר יהיה ליצור בארטר של תוצרת וכן "שוק איכרים" למכירת תוצרת ולהביא אף לתוספת הכנסה.

ואסיים במשפט  שהוכח כבר כנכון משחר הימים J

Gardening is cheaper than Therapy and you get Tomatoes!":"

נסו ותיווכחו בעצמכם!

המעונינים במידע נוסף על איך ולמה, מוזמנים ליצור קשר